מרי, אחותה הגדולה של עמית מן ז”ל, שנרצחה באכזריות בקיבוץ בארי במהלך מתקפת השבעה באוקטובר ביקשה לחלוק דברים אישיים בטקס באמצעות חברתה הקרובה יפית גז, עובדת החברה. יפית הקריאה את מילותיה של מרי, שכתבה: “עמיתוש, אחותי הקטנה, אהובת ליבי. אני שומעת את השם שלך בכל מקום, כל הזמן. אני שומעת על הגבורה, על הדוגמה האישית, על הסמל שהפכת להיות עבור כל כך הרבה אנשים. אבל בשבילי את תמיד תהיי התינוקת הקטנה שלי, שזחלה אחריי לכל מקום ונרדמה רק כששרתי לך את השיר שאהבת״
המסר האחרון ששלחה עמית למשפחתה רגע לפני מותה: ״תבטיחו לי שתהיו חזקים אם משהו קורה לי”.
עוד מסרה מרי: ״גם עכשיו כשאת אינך, את עדיין מצילה אותנו. נותנת לנו כוח להישאר חזקים ומאוחדים.”
הטקס כולו עמד בסימן זיכרון, כאב אישי ולאומי והתייחדות עם משפחות השכול וכלל הנופלים שהקריבו את נפשם כדי להגן על עם ישראל ועל מדינת ישראל.
עדילי הררי, סמנכ”לית משאבי אנוש בנגב אקולוגיה, סיכמה את תחושת השותפות והכאב הקולקטיבי:”המילים האחרונות של עמית לא נשארו רק במשפחה, הן נטבעו בלב של כולנו. הן מזכירות לנו שהחוסן האמיתי נולד דווקא מהשבר, מהכאב, מהבחירה להמשיך יחד.”
הטקס נחתם בשירת התקווה ובקריאה נרגשת להשבת כל 59 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
