אחרי ספר בשם “למה היא לא עפה” שהפך לרב מכר ולסדרת הדוקו המטלטלת “אסירות” ששודרה בכאן 11 והמשך לשנים של עשייה חברתית, אושרית נברה מצאה התחלה חדשה דווקא בתקופת המלחמה. שנה לאחר שהעלתה את סרטון המתכון הראשון שלה, היא כבר סוחפת אלפי עוקבים, משתתפת ב”בואו לאכול איתי” בכאן 11 ומוכיחה שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש או לפחות להגדיל את מנעד העשייה.
לפני שנה בדיוק, בעיצומה של אחת התקופות הקשות שידעה מדינת ישראל, אושרית נברה התעוררה בוקר אחד והבינה שהיא חייבת למצוא לעצמה מקום לנשום.
החדשות לא הפסיקו לזרום, המלחמה טלטלה את המדינה, והמאבק להשבת החטופים ליווה כל רגע ביום.
במקום לברוח- היא נכנסה למטבח. לא כדי לפתח קריירה חדשה, לא כדי להפוך למשפיענית ולא כדי לככב בטלוויזיה, פשוט כדי להירגע.
“קמתי בוקר אחד ושאלתי את עצמי לאן עכשיו. החדשות היו בלתי נסבלות, המאבק להשבת החטופים שרט לי את הנשמה. חיפשתי קונכייה להשתבלל לתוכה. משהו לטבוע בו ולשכוח לרגע את העולם שבחוץ.“
באותו יום היא צילמה את סרטון המתכון הראשון שלה והעלתה אותו לאינסטגרם.
היא לא תיארה לעצמה שהסרטון הזה יסמן את תחילתו של פרק חדש בחייה.
תוך שנה- קהילה של אלפי עוקבים והזמנה לטלוויזיה
מאז אותו סרטון ראשון (פרגיות ממולאות באורז בניחוחות פרסים), החשבון של אושרית צמח בהתמדה והפך לבית עבור אלפי עוקבים/ות חובבי אוכל, אסתטיקה ואירוח. תוך זמן קצר כבר היו לאושרית מתכונים עם עשרות אלפי צפיות.
בפייסבוק עוקבים אחריה יותר מ־12 אלף אנשים, באינסטגרם הקהילה מונה אלפים וממשיכה לגדול בהתמדה, בכל שבוע מצטרפות גם עשרות נשים לקבוצת הוואטסאפ שפתחה ובה אחת לשבוע, הן מבשלות יחד איתה את המתכונים שהיא מפרסמת. הסרטון הכי נצפה של אושרית עד כה הינו של הקינוח הפרסי המרהיב והמיוחד בניחוח ורדים וזעפרן שנקרא: “מאקוט יזדי” שזכה עד כה למעל 100,000 צפיות.
הסגנון שלה בולט בנוף הקולינרי- לא רק בזכות האוכל, אלא גם בזכות האסתטיקה.
כל צילום מוקפד, כל שולחן מעוצב, וכל מנה מספרת סיפור.
לא במקרה הגיעה גם הפנייה מכאן 11.
בחודש ינואר האחרון השתתפה אושרית בתוכנית “בואו לאכול איתי” , שם בישלה את המטבח שמספר את סיפור חייה- שילוב בין השורשים הפרסיים שעליהם גדלה לבין המטבח האיטלקי של משפחת בעלה, גיא.
“אני אישה תחרותית והגעתי כדי לנצח. עשיתי אינספור חזרות למנות שלי. מבחינתי אוכל טוב לא מכינים בעשר דקות. אני מבשלת מתוך אהבה, סבלנות וכבוד לחומרי הגלם.” השבוע בכיכובה ישודר באמצע אוגוסט.
הסיפור שלה התחיל הרבה לפני האוכל
עבור רבים אושרית נברה היא תגלית קולינרית חדשה, אבל מאחוריה כבר עומדת קריירה עשירה של עשייה ציבורית, חברתית ויצירתית.
נברה (52), נשואה ואם לארבעה מגני תקווה, מכהנת כסמנכ”לית בתאגיד עירוני, ובמשך יותר מעשרים שנה מתנדבת ומלווה נשים בזנות.
מתוך העשייה הזו יזמה ויצרה את סדרת הדוקו “אסירות”, ששודרה בכאן 11 וזכתה לשבחים על האופן שבו חשפה את חייהן של נשים בכלא נווה תרצה.
עוד קודם לכן כתבה את הרומן “למה היא לא עפה” שנכתב במהלך חופשת הלידה שלה, בין הנקה להנקה, מומן באמצעות הדסטארט מוצלח והפך לרב מכר.
“רציתי להביא אל המסך את מי שאף אחד לא רואה. זה היה מסע קשה, אבל גם אחד הדברים המשמעותיים ביותר שעשיתי.”
המטבח הוא לא תחביב- הוא דרך חיים
אצל אושרית (המכונה בפי כל אושר או נברה), אוכל הוא שילוב של זיכרונות, משפחה, מסורת ויצירה.
היא גדלה בין שני מטבחים עשירים במיוחד- הפרסי והבלקני־ירושלמי ובהמשך אימצה גם את המטבח האיטלקי, המהווה את שורשיו של בעלה.
היא יכולה למצוא עצמה נוסעת במיוחד למקומות כמו נצרת ולעכו כדי לרכוש תבלינים וחומרי גלם, אוספת כלי הגשה וטקסטיל מכל העולם, ומשקיעה מחשבה בכל פרט- מהמנה עצמה ועד לאופן שבו היא מוגשת.
“אני מכורה לתנועות הערבוב, הקיצוץ והלישה. הבישול עושה לי מסאז’ לנשמה. אני אוהבת להאכיל אנשים. יום בלי שאבשל הוא פשוט לא יום טוב.“
לאן ממשיכים מכאן?
לאחר שנה מסחררת ובעיקר טעימה, אושרית כבר מסמנת את היעד הבא.
בהמשך השנה ואל תוך 2027, היא מתכננת להרחיב את פעילותה הקולינרית, ליצור שיתופי פעולה עם מותגי מזון ואירוח, להמשיך לפתח תוכן ומתכונים חדשים ולהמשיך לחבר בין כל העולמות שמלווים אותה- אוכל, יצירה, אסתטיקה ועשייה חברתית.
מבחינתה, המטבח הוא הרבה יותר ממקום שמבשלים בו. הוא המקום שבו אנשים נפגשים, סיפורים נולדים, כאב הופך ליצירה ותקווה מקבלת טעם.
